הדרן הרבי על מסכת מועד קטן- חלק ב

הפיכת "דמעה" ל"מועד"
א. סיום מסכת מועד קטן (במשנה) הוא: "אבל לעתיד לבוא הוא אומר) "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וגו'".
ולשיטת הירושלמי הוא גם סיום סדר מועד (בתלמוד בבלי מסתיים הסדר במסכת חגיגה, ואילו בירושלמי הוא מסתיים במועד קטן).

ואנו מוצאים דבר מעניין:
שהתוספות כתבו בסיום מס' מו"ק (ד"ה בלע) "כדי לסיים בדבר טוב, משום דמו"ק הוא סוף סדר מועד" – כשיטת הירושלמי.
ואילו הרמב"ם (בהקדמה לפיה"מ (ד"ה והחלק השישי) כותב: "סידר אחר מגילה מו"ק . . וכאשר השלים לדבר על הזמנים . . חתם הענין במסכת חגיגה" – כשיטת הבבלי.
ולכאורה הרי זה דבר פלא: כי הרי הרמב"ם שייך לספרד, והתוספות – לאשכנז. ובפשטות קשור ספרד עם מערבא וירושלים, תלמוד ירושלמי. ואשכנז – עם תלמוד בבלי. ואעפ"כ, דעת התוס' כדברי הירושלמי ודעת הרמב"ם כדברי הבבלי ]

ב. ויש בזה רמז נפלא בכתבי האריז"ל (ראה מאורי אור א, צב): ש"דמעה" עם הכולל בגימטריא "מועד". כלומר, רמז שלעתיד לבוא הדמעה תהפך למועד.

ובהקדמה:
מבואר בספר "שומר אמונים" לר' יוסף אירגס (ויכוח ראשון) בקשר לגימטריא, שכאשר צריך להוסיף לגימטריא את הכולל – הרי זה (לא בגלל שהחשבון אינו מדוייק ח"ו, אלא) לפי ששלמות עניין זה הוא בצירוף כללות העניין דווקא ולא מספיק פרטי הדבר.

ג. ועל פי זה מובן בענייננו:
"דמעה" כשלעצמה אין בה ענין כלל, משום שאין זה אלא "שינוי החוזר לברייתו", כי הרי לעת"ל יקויים ומחה ה' דמעה מעל כל פנים, היינו שהמצב של דמעה בפנים הוא רק זמני, ולעת"ל יחזרו ה"פנים" למצב הטבעי שלהם – פנים של אורה ושמחה.
ולכן צריך לצרף את כללות המכוון שבעניין הדמעה ("דמעה" עם הכולל) שעניינה – "יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות", כלומר שיש להתבונן כיצד לעתיד לבוא יהיה יתרון שלא היינו מגיעים אליו לולא ה"דמעה" שבזמן הגלות.

ד. וההסבר:
התכלית של הדמעה היא עניין התשובה, כי מאחר ש"אין דמעה בלא חטא", מובן שצריכה להיות ענין התשובה כדי לבטל את הדמעה, וכפי שהרמב"ם כותב בהלכות אבל (ספי"ג) שהטעם לאבילות היא ש"ידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה", שעל ידי זה "זדונות נעשו לו כשגגות . . כזכיות" (יומא פו, ב), ובלשון התניא (פ"ז) "כזכיות ממש".
והתכלית של התשובה – היא להפוך את הדמעה למועד, כאשר יקויים היעוד "ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים", ובלשון הרמב"ם בסוף הל' תעניות: "כל הצומות האלו עתידין ליבטל, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר כה אמר ה' גו' לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

מבוסס על: נקודה מהדרן על סדר מועד ומו"ק, משיחת כ"ף מנ"א ה'תשמ"ב (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ב ח"ד עמ' 2028 ואילך).